הדפסת תלת מימד זה דבר מדהים. השילוב של יצירה עם טכנולוגיה מתקדמת, מהנה וכייפי. את ההנאה והכיף עלולות לקלקל בעיות שהורסות לנו הדפסות ארוכות או אפילו מונעות מאיתנו להתחיל להדפיס.
כדי להתגבר על הבעיות וכדי שתהנו מהמדפסות שלכם, אספתי לכם כמה טיפים שיעזרו להדפיס בהצלחה וברמה גבוה יותר.
ממש כאן בהמשך תוכלו לקרוא את הטיפ הראשון. בכל פוסט בהמשך נתייחס לנושא, טיפ או המלצה אחרים. קדימה, מתחילים…
הדבר הראשון שחשוב לשים אליו לב, בעיני, בהדפסות תלת מימד הוא כיוון גובה מיטת ההדפסה. נקראת גם משטח הדפסה, ובאנגלית הפעולה נקראת bed leveling.
כדי להבין טוב יותר את החשיבות של כיוון המיטה, אנחנו חייבים להכיר כמה רכיבים ושיטות אשר עוזרים לנו לבצע את הכיוון הזה בצורה המדויקת ביותר.
שיטות ומדפסות
למרבית הכיולים והכיוונים בעולם התלת מימד, יש את הדרך הידנית – במדפסות הפשוטות יותר, ואת הדרך האוטומטית באמצעות חיישן (auto bed leveling) – במדפסות מתקדמות יותר.
אין לכם חיישן? אחרי שתשקיעו זמן בלמידת הנושא, אני ממליץ לרכוש ולהרכיב חיישן לכיוון אוטומטי של המיטה. רוב החיישנים ניתנים להרכבה כמעט על כל מדפסת.
תהליך הרכבת החיישן דורש מעט מיומנות. אם אתם לא בטוחים, מומלץ לבצע את ההתקנה אצל מומחה.
למשל אצלנו.
ישנם מספר סוגי חיישנים כאלו, אחרי בדיקה קפדנית, אלו 2 המומלצים שלי:
1. TH3D EZABL Auto Bed Leveling, בתמונה למטה.
המבוסס electromagnetic induction – מוצר מעולה בעל רמת דיוק גבוהה במיוחד, מתאים לרוב המדפסות ופשוט יחסית להתקנה.
2. BLtouch, בתמונה מטה – החיישן הנפוץ ביותר בקרב המדפיסים.
מבוסס נגיעה על מיקרוסוויץ׳, יעיל מאוד, מדויק ופשוט. מומלץ למדפיסים על משטח זכוכית.
רוב המדפסות הפשוטות מגיעות ללא חיישן, לא תמיד אנחנו מעוניינים או יכולים, להשקיע סכום כסף נוסף מיד לאחר רכישת המדפסת. עם זאת, אנחנו חייבים לכוון את גובה המיטה, והרבה יותר מפעם אחת.
איך מכוונים את גובה מיטת ההדפסה?
במדפסות שמגיעות ללא חיישן, בדרך כלל ישנם ברגים עם קפיצים בחלקה התחתון של המיטה.
כמו שרואים בתמונה.
בשלב הראשון, חשוב להבין איך מעלים או מורידים את המיטה.
הברזים או האומים יכולים להגיע במגוון גדלים, לרוב בצבע שחור. תזהו אותם כחלק שמתחבר לבורג.
הם החלקים שאיתם תקבעו את גובה המיטה.
חשוב לזכור שכל נגיעה בחלק הזה, אפילו של מילימטר (!) משנה את המרחק בין המשטח לדיזה.
את הכיוונון יש להתחיל כשראש ההדפסה ממוקם למעלה ואין כל סכנה שהוא יחרוט לנו את המיטה.
בשלב הבא נוריד את ראש ההדפסה (או נעלה את המיטה, תלוי בסוג המדפסת) עד אשר נשמע את צליל ה'קליק' של המיקרוסוויץ׳. הוא דואג לעצור את המנועים ולמקם את הראש או המיטה בחלק הקרוב ביותר לתחילת הדפסה, נקרא ״בית״ או Z HOME.
בפעם הראשונה ממולץ לעשות פעולה זאת באופן ידני על ידי הזזת בורג Z, כאשר המדפסת כבויה. כך לא יפגע אף חלק.
אם המיטה ממוקמת גבוה, ואנחנו נביא את ציר Z לנקודת home, הראש יכול לפגוע במיטה.
אפשרות נוספת היא לכוון את המיטה לגובה הנמוך ביותר, ואז ללחוץ על פקודת home בלוח הבקרה של המדפסת.
שמענו את ה'קליק'? יופי! עוברים לכיוון גובה המיטה על ידי סיבוב החלק דמוי ברז או אום מתכת, נחזיק חתיכת נייר (A4 פשוט) בין המיטה לקצה הדיזה (nozzle) ונזיז את הנייר מצד לצד כמה וכמה פעמים תוך כדי סיבוב הברז, עד שנרגיש שהדיזה נוגעת בנייר אבל לא מפריעה לו לזוז.
על פעולה זו יש לחזור בכל אחת מחמש הנקודות במשטח, 4 פינות ובאמצע, כמו בתמונה למטה.
יש לחזור על כל הפעולה, כולל כל הנקודות יותר מפעם אחת – כל שינוי בגובה של אחת הפינות משפיע על כל השאר.
יש אפשרות נוספת, אבל לא מומלצת בפעם הראשונה – לבצע פעולה זו בעזרת gcode.
הקוד מביא את הראש אל כל פינה ומשמיע צפצוף בכל פעם שצריך להזיז את הנייר בכל פינה.
ניתן להוריד gcode ל – ender כאן. הוא מיועד למדפסות ender מבוססות Marlin.
במידה ויש לכם מדפסת אחרת, אתם מוזמנים ליצור קשר ואוכל לייצר לכם gcode מתאים למדפסת שלכם.
הבדיקה
משוכנעים שסיימתם את הכיוון? המיטה מכוונת? בדקו זאת על ידי הדפסה מינימאלית בעובי 0.4 מ״מ, שתי שכבות יספיקו.
הסתכלו מקרוב ועקבו אחר הדיזה והמראה של החומר היוצא ממנה.
בזמן הדפסה זו מומלץ להמשיך ולכוון כדי להגיע לגובה אופטימלי – הדיזה מוציאה חומר ולוחצת עליו מעט.
היא משטחת אותו כלפי המיטה, כך שלא נוצר פס חומר עגול שמונח על המיטה וגם לא פס שטוח מהודק (או אפילו חרוט) לתוך משטח ההדפסה. התוצאה צריכה להיות איפשהו באמצע.
דוגמא של “טוב” או “לא טוב” תוכלו לראות בתמונות מטה. קובץ בדיקת הדפסה תוכלו למצוא כאן.
(זהו stl שניתן להכניסו אל הסלייסר שלכם ולייצר gcode להדפסה)
